כמה טוב שיש חברים – על העבודה המשותפת עם ד"ר גיל פיכמן

החלפה של מפרק הירך או הברך דורשת יותר מזוג ידיים אחד. גם כאשר רק אדם אחד מבצע את הניתוח, יש עוד דברים לעשות בכדי שהמנתח יראה טוב או יוכל להגיע בצורה טובה לכל אזור בניתוח. בדכ המנתח עובד עם עוזר או שניים שהם רופאים צעירים או רופאים העובדים כעוזרי מנתח ואין להם השפעה אמיתית על הניתוח.

העולם הכירורגי בנוי באופן מסורתי מאנשים שרגילים לעבוד באופן עצמאי. החשיבות של מרדים או מרדימה טובים, אח או אחות חדר ניתוח טובים, שמכירים את הניתוח ויודעים איך לעזור בצורה הטובה ביותר להצלחת הניתוח היא אדירה. כך לגבי כל הצוות מסביב. חלק נוסף בסיפור הוא עוזר מנתח טוב.

בשלב מוקדם מאוד, לפני כמה שנים, התחלנו לעבוד יחד. זה עשה את הדברים יותר קלים במעקב אחר המטופלים אחרי הניתוח, ועוזר מאוד בהתמודדות עם מקרים מורכבים מהרגיל. האמת, זה גם פשוט יותר נעים. כיף לעבוד יחד והפכנו את זה לשגרה. ימי חדר ניתוח שלנו משותפים בדרך כלל ואנחנו עוזרים אחד לשני. כל אחד מבצע את הניתוחים שלו מא' ועד ת' אבל כאשר העוזר הוא משהו עם נסיון רב, ומבין היטב את הפילוסופיה והטכניקה, כל מהלך העבודה טוב יותר ונעים יותר. זה גם מאפשר התלבטות והחלטה משותפת במקרים מורכבים. יש מעט מאוד צוותים כאלה בתעשיה הזו של החלפות מפרקים בכלל, ובעולם הכירורגיה בפרט.

אני חושב שהמטופל מרוויח מזה. מאוד. שני רופאים בכירים שעובדים יחד, מכירים את הסגנון ואת הפילוסופיה ומשלימים אחד את השני. רווח נקי.

נכון, אנחנו מקריבים זמן וזה פחות יעיל כלכלית. זו החלטה שלנו וכשאתה נמצא במקום שבו אתה מקבל החלטה להשתכר קצת פחות בשביל ליהנות קצת יותר, רע לא יכול לצאת מזה. בטח בעומסי העבודה שאנחנו חיים בהם.

זה לא שאנחנו לא מנתחים הרבה גם בנפרד. במערכת הציבורית ופה ושם מחוץ למערכת הציבורית אנחנו מובילים צוותים באופן שגרתי. כשמתאפשר, וזה לא מעט, זה נחמד.

האמת, כשעושים את זה שנים, כאשר זו סוג של שגרה של עבודה קבועה, בנקודה מסוימת רוצים לשמור על ההנאה ופחות "להגיע לעבודה" כשזה מתאפשר, וכולם מרויחים. הכי טוב.