החלק הראשון בניתוח עצמו הוא החשיפה של מפרק הירך. מקובלות מספר גישות בהן מיקום החתך, והשרירים והרקמות שיש להסיט או לנתק, ובסיום הניתוח לתקן משתנות בהתאם. הגישות הקלאסיות הן הגישה הלטראלית(צידית) והאחורית. בשנים האחרונות נעשית הגישה הקדמית נפוצה יותר ויותר. החתך מבוצע מעט קדמית יותר אך הגישה מאפשרת שמירה והגנה על השרירים המפעילים את מפרק הירך ובכך מאפשרת שיקום והתאוששות מהירים יותר. הגישה השונה גם מאפשרת בדרך כלל לשחרר את המטופל מכללי הבטיחות הנהוגים בגישות הקלאסיות לאחר הניתוח. חשוב להבין כי לא מדובר בשינוי שכולו יתרונות וללא כל חיסרון. אמנם ניתן לבצע את הגישה הקדמית בכל מנותח אך ישנם מאפיינים של מבנה גוף ומבנה אנטומי – הן בשרירים והן במבנה השלד ההופכים חלק מהאנשים מתאימים פחות או אף לא מתאימים לגישה כזו.
חשוב להבין כי בכל הגישות השימוש הוא במשתלים זהים למעשה. לפיכך, לאחר ההתאוששות וההחלמה מהניתוח, התפקוד אמור להיות זהה בשתי הגישות וההבדל מתבטא במהירות ההחלמה וההתאוששות בלבד.
חסרונותיה של הגישה הקדמית כוללים זמן ניתוח מעט ארוך יותר, נימול או ירידה בתחושה בחלק הקדמי של הירך, הנמשכת מספר שבועות או חודשים ובדרך כלל חולפת עם הזמן. בסדרות מסוימות דווחו גם אחוזים גבוהים יותר של סיבוכים מורכבים יותר כמו שברים בזמן הניתוח. אלה נחשבים אופיניים לאנשים בעלי מבנה גוף פחות מתאים ולפעמים למנתחים שאינם מנוסים בגישה זו.
ניתן לבצע את הניתוח בגישה קדמית למטופלים המעונינים בכך עם מבנה גוף ורקע רפואי מתאים.